<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ו</h1>
<h2>דף נט.</h2>
יש דגים שיש להם סנפיר כמו כנף ששט בו ע"פ המים ואין לו קשקשין כלומר קשקשין שעליו כמין קליפות קטנות וזהו דג טמא, ויש מהן שיש להן סנפיר וקשקשת וזהו דג טהור, ואם יש לו קשקשת ודאי יש לו סנפיר כך פשוט [לקמן ס"ו ע"ב] אפילו אין לו אלא סנפיר אחד טהור. וכן אם אין לו אלא קשקשת א' תחת זנבו או תחת לחיו או תחת סנפיר שלו, כלומר שאם היה במקום א' אינו ניתר בקשקשת אחד וחיישינן שמא נשר מדג טהור אחר ונדבק בו אבל במקומות כאלו אין לחוש. כך פשוט בתוס' בחולין [פ"ג ה"ט] ובת"כ [שמיני פרשה ג' ה"ה]. ור"ח פירש צריך שלשה קשקשין אחד תחת זנבו וא' תחת לחיו וא' תחת סנפיר שלו. וראשון נראה עקר וכן כתב הרשב"א והרא"ש.
<h2>דף סג:</h2>
ועוד פשוט בגמרא [ע"ז מ' ע"ב] וכן בחולין ובקרבי דגים יש סימני' כמו בביצים בשלפוחית הדג כלומ' מעי לבן מלא רוח וראשו א' חד וסימניו כסימני ביצי' להבחין בין דג טמא לדג טהור. ויש מי שפסק כי סימני קרבי דגים מן התורה שאף על פי שסמני ביצי עוף לאו דאוריתא כמו שכתבתי [אות כ"ב] בביצי העוף, הילכך בקרבי דגי' אם לא נמוחו נקחים מכל אדם דליכ' טמא דדמי לטהור וסמכי' אסימני' של שלפוחי' ומתירי' הדג אפילו שמסופק אם הוא טהור סומך אסימני' שבקרבין וכן סימני עוברי דגים, וכן כתב ר"ת דהא דאמרינן אין נקחי' אלא מהמומחה ר"ל כשנמוחו. ויש מי שפסק דסימני קרבי דג לאו דאוריתא ואין נקחי' אלא מן המומחה אפילו לא נמוחו, וכן נראה מרי"ף, וכ"ש שאין לסמוך בסמני הקרבי' אם מסופק בדג עצמו אם טמא וכן עוברי דגי' כי יש טמא דומה לטהור וכן בהפך. וכן כתוב בירושלמי [ע"ז פ"ב ה"ט], וכן כתבו בתוס', הילכך קרבי דגי' ועוברין אין נקחי' אלא מן המומחה בין נמוחו בין לא נמוחו וכן עקר. ופשוט [בע"ז מ' ע"ב] ואם אין שם מומחה, פי' מ"מ אינו חשוד ונאמן לומר אני מלחתים ולוקחי' ממנו אף על פי שלא יראה הדגי'. וכתבו בתוס' ואם לא נמוחו ואמר של דג פלוני וטהור הוא לוקחים ואפילו מגוי שמא יבדקו באותו הדג ונמצא בדאי, וכן מוכח בחולי' [ס"ג ע"ב] מההיא דביצי עוף. וכן הדין כשאומר אלו הדגי' ואלו קרביהן פי' ואם הוא ישראל חשוד דינו כגוי. ויש מי שכת' שאין נאמן אלא דוקא לומר של דג פלוני וכו' כמו שכתבתי, אבל ישראל שאינו חשוד אפילו שאינו מומחה נאמן לומר אני מלחתים כמו שכתבתי וכן עקר. וכתב הרמב"ם ז"ל שהאוכל ביצי דגי' טמאי' הנמצאים במעיהם כאוכל קרבי דגי' ולוקה במאכלות אסורות.
קרבי דגי' ועוברן כלו' הביצי' אין נלקחי' אלא מן המומחה פי' מישראל ידוע שאינו רגיל ליקח מהגוי כך פשוט בע"ז [מ' ע"א] וחלקו בגמ' ר' זיר' אומ' כי עוברי' אינם נקחי' אלא מהמומח' אם נמוחו, ואם לא נימוחו נקחי' מכל אדם כי בודקי' בסימניהם כמו ביצי עוף טהור ראשו הא' כד וראשו הא' חד כמו שכתבתי [אות כ"ב] בסימני ביצי העוף. ור' דוסתאי דמן בארי אמ' סמי מכאן עוברין כלומר לא תשנה במימרא של מעלה אלא קרבי דגי' אינן נקחי' אלא מהמומחה אבל עוברי' נקחי' מכל אדם אפילו נמוחו כי סבירא ליה דג טמא אין לו ביצים אבל משריץ. ובעלי התוס' כתבו כר' זירא לחומר'. ורי"ף כתב כרבי דוסתאי לקולא ותמהו עליו ונכון להחמי' כי הוא איסור תורה, והרשב"א כרי"ף.
<h2>דף סד.</h2>
פנאדה של דג שאפא' גוי אסור' אפי' הפת אפי' עשה הבשר בעבור הפת כמו שכתבתי משום בישולי גוים, כי השמנוני' של דגים הוא בעין על הפת, ועוד כי קודם שנכנס השמנונית נאסר משום בישולי גוים כך כתב בעל המאור והמפרשים על ההיא דביצים טרופות [חולין ס"ד ע"א], ובע"ז [ל"ח ע"א]. ויש שמסירין השמנונית מהפת ואוכלין השאר. וראשון נראה עקר.
<h2>דף סו.</h2>
דג שאין לו עכשיו קשקשת ועתיד לגדל לאחר זמן או שיש לו ומשירן כשעולה מן הים מותר כך פשוט ובע"ז.
<h2>דף סו:</h2>
האוכל דג שאין לו סימני טהרה עובר בעשה ולא תעשה עשה מאותם תאכלו ולא תעשה מלא תאכלו כך פשוט בחולין.
מה שכתבתי שצריך בדגים סימני טהרה דוק' בדגים הנמצאים במים הנובעים כגון בימים ובנחלים וכיוצא בהן, אבל הנמצאים במים הנקוין במקום אחד כגון כלים בורות שיחין ומערו' שאינם נובעים כגון תולעי' הנמצאו' שם אין צריך סימני טהרה. ובדין השרצים והתולעים [אות כ"ז] כתבתי באי זה ענין מותרים או אסורים, וכן חריצין ונעיצין שאינם נובעים תולעים הנמצאי' בהם אם צריכין סימני טהרה, כי הנובעים פשיטא שצריכין סימני טהרה.
<h2>דף סז:</h2>
תולעים הנמצאים בדגים במעיהן אסורים דמעלמא קא אתו או דרך האזני' נכנסו או דרך שום מקו' אח' אבל הנמצאי' בין עור לבשר או בתוך בשר הדג מותרים פשוט. וכתב הרבינו ברוך בס' התרומה ואם נמצאו מתים בקערה חוץ לדג מותרי' ולא אמרינן שמא פירשו מן הדג בעודם חיים.
דגים אינם טעונים שחיטה אלא אסיפה בעלמא כדכתיב אם את כל דגי הים יאסף להם כך פשוט בחולין ובכמה דוכתי.
<h2>דף קיג.</h2>
אם נמלחו ביחד דגים טמאי' וטהורים אסורין. וכן דג טמא מליח וטהור תפל כך פשוט. אבל ספק אם נמלחו מותרין כי ספק דרבנן דציר דגים טמאים אינו אסור אלא מדרבנן כמו שכתבתי למעלה. ועל זה סומכין כשמביאין בקרון או בחבית א' דגים מלוחי' טמאים וטהורים יחד מותרים דספק רבנן הוא שמא לא נמלחו תחלה ביחד כי אח' שפלטו כל צירן ערבן יחד. ונראה לפי זה שאם הוא לח עדין שאסו' מטעם ציר, ולפי זה הגוים ששורין במים דגים מלוחים למכור אם בכלי אחד שורין דג טהור ודג טמא אסור.
דג טהור שמלחו עם דג טמא, כגון שמלח הטהור והתפל טמא כלומר שלא מלח אלא הטהור והטמא תפל בצדו כשר, כי לא פלט הטמא ולא בעי קליפה. וי"מ שלא מלח המקום מהטהור שנוגע בטמא. וי"א שאפי' נוגע בטמא ומלח מקום הנגיעה בטהור מותר כי אינו פולט אלא הנמלח יפה וזה שלא נמלח יפה אלא מחמת דבקותו בטהור. אבל דג טמא מליח וטהור תפל או שניהם מלוחי' אסורי', פי' ומ"מ בטלים בס' אם ידוע כמה היו כך פשוט ומוכח. אסור לקנות דג מליח מגוי כשיודע שמלחו עם דג טמא, אבל אין ידוע מותר דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ועוד דתרי ספקי נינהו שמא לא נמלח עם אחר ואם נמלח שמא טהור מליח וטמא תפל היה ואם נמלחו שניהם שמא נתבטל בס', ועוד כי מנהגם למלחן יפה טמא, וטהור כי הטהור אינו צריך מליחה כ"כ כמו הטמא, כך נראה לי וכן מצאתי לחכמי פרובינציא ולמטה אכתוב ממנו.
